יצחק נולד ב 14 לינואר 1921 למשפחת קירשנבאום בעיר קראקוב, במחוז גליציה שבפולין. הוא היה נצר לשושלות של רבנים ידועים הן מצד אביו והן מצד אמו. יצחק היה הבכור מתוך שלושה ילדים. אביו היה סוחר אמיד ואמו עקרת בית. אורח החיים במשפחה היה דתי מאד. אביו של יצחק היה "חסיד" ובהתאם לכך היה החינוך בבית. בגיל 4 הלך יצחק ל"חדר". בגיל חמש כבר למד "חומש". בגיל 6 למד פירוש רש"י, ובגיל 7 החל ללמוד "גמרא". בבית הדגש היה על לימודים ובשעות הפנאי היה אביו של יצחק יושב ולומד. בשבתות היה אביו של יצחק בוחן אותו אם הוא יודע היטב את מה שלמד באותו שבוע.

 

מגיל 7 עד 11, למד גם לימודי חול (לימודים רגילים) אחה"צ, ומגיל 11 במקום ללמוד אחה"צ היה אביו שוכר כל שנה, חודשיים לפני סוף הלימודים, מורה פרטי אשר לימד את יצחק כשעתיים ביום. בסוף השנה עמד יצחק גם בבחינות חוץ (של בתי הספר הפולניים). מגיל 14-17 הוא למד בישיבות ובתי מדרש. ובגיל 17 עזב את הישיבה, למד שנה בגימנסיה פולנית ועמד בבחינות הבגרות. לאחר הלימודים הוא התקבל ללימודי מתמטיקה באוניברסיטה בשוויץ, אולם אז פרצה מלחמת העולם השנייה, ועם פלישת הגרמנים לפולין, נגוזו כל תכניותיו להשכלה גבוהה.

​

הגרמנים נכנסו לקראקוב כ-10 ימים אחרי פרוץ המלחמה וכבשו אותה. יצחק, שדירתם ברובע קז'ימייז' צפתה על נהר הוויסלה, זכר את התמונה של הטנקים הגרמניים החוצים את הגשר שעל הנהר. מיד עם הכיבוש הגרמני, החלו גזרות נגד היהודים. הותר לשדוד את היהודים, להחרים את רכושם ולפגוע בהם. אחרי זה, החלו הגרמנים להכריח את היהודים לענוד את הטלאי הצהוב., ובהמשך, לקחו אנשים לעבודות כפיה; תחילה- בקראקוב, ולאחר מכן גם מחוץ לעיר. הפרנסה לא הייתה מצויה ומשפחת אבי החלה למכור את רכושה כדי לקבל כסף למחייה.

​

הגרמנים סגרו את בתי הספר והיה אסור ללמוד וללמד. בלילות היה עוצר, ואסור היה להפר אותו. חיי החברה התרכזו בתוך הבתים כשכל השכנים נאספים לדירה אחת. את מכשירי הרדיו החרימו הגרמנים והיהודים ידעו על המתרחש מחוץ לאזור מגוריהם רק משמועות, אשר לרוב לא היו בדוקות במיוחד. בשלב זה, למשפחת אבי כבר לא היה מספיק כסף על מנת להצטרף לרשימתו של אוסקר שינדלר, ולכן נשלחה המשפחה לעבודה בעיירה אחרת. לאחר מספר חודשים, הופרדו יצחק ואביו מאמו ושני אחיו הצעירים, שמואל ושרה, שנשלחו יחד עם האם למחנות המוות. לאחר כשנה חזרו יצחק ואביו לקראקוב, שבה בינתיים רוכזו היהודים בגטו. לאביו היה רישיון עבודה אך ליצחק לא היה, והוא נאלץ להסתתר בעליית גג. בעליית הגג הוא מצא מספר ארגזי ספרים אשר סיפקו לו תעסוקה לחורף שלם (1941) וכך קרא ולמד בעצמו. בשנת 1942, עם פירוקו של גטו קרקוב נאלצו גם יצחק ואביו לעזוב.

​

בעת פירוק גטו קראקוב, כפי שמוכר מהסרט "רשימת שינדלר", עמד מפקד הגטו, איימון גט, והורה שליהודים לפנות ימינה או שמאלה. מי שהופנה ימינה נשלח לעבודה ומי שהופנה שמאלה-למוות. יצחק שהיה חסר תעודות בגטו, ולכן לו נתפס היה נשלח למוות, הבין שעליו לפעול. בחוצפה יהודית רבה הוא ניגש למפקד הגטו, ובכעס אמר לו :"אני לא מבין מדוע איש אינו אומר לי מה עליי לעשות פה!". גט, מרוב הפתעה, שלח אותו לעבודה. תלאותיו של יצחק לא הסתיימו כאן. הוא נשלח למספר מחנות עבודה, ובסוף המלחמה השתחרר ממחנה עבודה בגרמניה, בצמוד לעיירה לאונברג. לקראת סיום המלחמה העלו אותם הגרמנים על רכבת שנסעה מזרחה, עד אשר ברחו ממנה השומרים הגרמנים והאוקראינים, והאסירים שוחררו על ידי האמריקאים, במצב גופני ירוד ביותר. האמריקאים העתירו על הניצולים מזון רב ועשיר, ורבים מהם, שטרפו את המזון הזה, מתו כתוצאה מחוסר האיזון בין מצבם הקודם למצבם העכשווי. יצחק לקה בדלקת התוספתן (אפנדיציט), והיה זקוק לניתוח דחוף. כיוון שלא נמצא רופא אמריקאי, לקחו האמריקאים רופא מנתח גרמני שבוי, אשר ניתח בהצלחה את יצחק כשאקדח מכוון לרקתו.

​

לאחר שחרורו, הצטרף אבי לקבוצת הכשרה שהתעתדה להגיע לקיבוץ אפיקים, ושהה במחנה הכשרה בגרמניה. הקבוצה עלתה ארצה באוניה "לטרון", אך הוא נשאר עם אשתו, לאה, שהיתה חולת לב ולא יכלה להצטרף להפלגה. הם עלו ארצה עם דרכון מזויף באוניה "קדמה" ב1946. והגיעו לקיבוץ אפיקים. לאחר זמן קצר נפטרה לאה ממחלת הלב.

​

בשנת 1950 פגש את סבתי (חיה פיפרברג) שהייתה ממקימי קיבוץ כפר הנשיא, והגיעה לאפיקים כ"עובדת חוץ". הם נישאו מספר שבועות אחר כך, בחודש מאי 1950, בתקופת הצנע בארץ. באפיקים נולדו להם שבעה ילדים.

​

יצחק, שעבד בחקלאות, ואחר כך כטכנאי מיזוג וקירור, היה אוטו דידאקט. עד יומו האחרון הוא  המשיך ללמוד בעצמו מתמטיקה, פיזיקה ויהדות ברמה הגבוהה ביותר, וסייע רבות לחברי משק שנזקקו למקצועות אלה לצורך לימודיהם באוניברסיטאות. בחודשי חייו האחרונים חזר אף ללימודי הלטינית, והחל לתרגם את הברית החדשה מלטינית לעברית.

​

הוא היה בעל חוש הומור יוצא דופן, והפליטונים ומאמרי הביקורת ההומוריסטיים שלו עשו לו שם בעלון הקיבוץ.

​

יצחק נפטר ב 8 ליוני 1996 במוצאי חג השבועות והוא בן 75.