הַמָּטוֹס נָחַת בְּשָׁאוֹן
אַךְ מָה זֶה,
יָבֵשׁ הַגָּרוֹן
לֹא נוֹרָא הִיא לָחֲשָׁה לְעָצְמָה,
וּלְחַבר מְקֹרָב הִיא נָתְנָה אָז קְרִיצָה.

נוּרָה אֲדֻמָּה נִדְלְקָה
דֶּלֶת הַמָּטוֹס נִפְתְּחָה
וּבַפֶּתַח עָמְדָה גַּחְלִילִית אוֹר שָׁחֹר
מָה זֶה?!
הַכָּל כֹּה קָטָן וְדוֹמֵם
וְגַגּוֹת אֲדֻמִּים, וְנָהַר מִתְפַּתֵּל
וְעָשָׁן אֲרֻבּוֹת, וּמֵאוֹת חִפּוּשִׁיּוֹת
זוֹהֲרוֹת בֵּין שָׂדוֹת
מָה זֶה?!
הָא! מְכוֹנִיּוֹת.

הִיא קָפְצָה מֵהַמָּטוֹס,
לֹא תִּזְכֹּר אֵיךְ וְכֵיצַד
וְלִבָּה הִפְסִיק לִפְעֹם לְרֶגַע קָט
וְלָכֵן כְּלָל וּכְלָל לֹא ספְרָה
עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, עֶשְׂרִים וְשֶׁלֶשׁ, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע.

(הַחֻפָּה הַלְּבָנָה מַעֲלֶיהָ פְּרוּשָׁה
וְגַחְלִילִית אוֹר שָׁחֹר
מְלֵאַת גַּאֲוָה).

וּלְאַחַר כְּשִׁבְעִים שְׁנִיּוֹת
כְּשֶׁהָאָרֶץ בִּמְהִירוּת הִתְקָרְבָה
אֶת רַגְלֶיהָ הַמְּרֻבּוֹת
זוֹ לְזוֹ הִיא קְרֵבָה
זוֹ הָיְיתָה בְּעָיָה
אַךְ הִיא עָשְׂתָה אֶת מָה שֶׁלָּמְדָה.

בְּקַרְקַע רַגְלֶיהָ נָגְעוּ
אַךְ גִּלְגּוּל הִיא כְּלָל לֹא עָשְׂתָה
וּמַכָּה חֲזָקָה הִיא קִבְּלָה בְּגַבָּה
וּשְׁכָבָה יוֹם שָׁלֵם הֲמוּמָה
עַד שֶׁבָּאתִי אֵלֶיהָ, הֵעַרְתִּי אוֹתָהּ
וְהִיא סִפְּרָה לִי אֶת מָה שֶׁקָּרָה.