חיה פיפרברג לוי נולדה בקלן שבגרמניה ב22 למרץ 1926 והיא האחות הבוגרת ולה אחות צעירה בשם חדוה. המשפחה הייתה אדוקה, אך פתוחה מאד לתרבות הגרמנית, וההורים העריצו את הנאורות והקדמה הגרמנית. הם התלבשו כדרך הגרמנים ולא כדרך "יהודי המזרח" (ה"אוסטן יהודן") שהגיעו מפולין. 

​

בגיל 9 התייתמה חיה מאביה, שנלקח לחקירה במשרדי הגסטפו הגרמני בשנת 1934. הוא, שהאמין בנאורות הגרמנית, לא הצליח להתגבר על החוויה הזאת, ובשנת 1935 נפטר. כיוון שמשפחתה הייתה למעשה נתינה פולנית, בשנת 1938 כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, הכריזה פולין כי יהודים שלא יימצאו בשטחה- יאבדו את נתינותם הפולנית. הגרמנים, שלא נתנו ליהודי המזרח נתינות גרמנית, גירשו אותם לפולין, אלא שהפולנים לא הסכימו לקבלם. כך הם הפכו לפליטים בעיירה בשם זבונשיןלאחר כ-4 חודשים, נשלחו סבתי ואחותה באחת הרכבות האחרונות שהסיעו ילדים יהודים יתומים מגרמניה לאנגליה, שהסכימה לקבל 10000 ילדים יהודים ב"טרנספורטים". משלוח זה הציל את חייה.  אימה, שלא הורשתה להצטרף לבנותיה, ברחה לרוסיה עם קרובי משפחה, ונפטרה ממחלה בקזחסטן.

​

חיה ואחותה חיו בבתי יתומים באנגליה ולמדו בבית הספר הרגיל. כאשר הייתה חיה בת 14 הודיעו לה בבית הספר שהיא סיימה את חוק לימוד חובה ועליה לצאת לעבודה. היא בחרה בהכשרה של עליית הנוער היהודית ועבדה בחווה חקלאית ליד חופה המזרחי של אנגליה. כאשר אנגליה הכריזה מלחמה על גרמניה, גמלו לה הגרמנים בהפצצות ה"בליץ" המפורסמות, וחיה וחבריה נאלצו לנדוד בין ערי שדה וחוות חקלאיות.

​

עם תום המלחמה, התגייסו הפלי"ם ואנשי המוסד לעלייה ב' כדי להעלות את הניצולים מאירופה לארץ. הם גייסו חלק מהנוער היהודי באנגליה לעלייה ב', והעבירו אותם בתירוצים שונים לצרפת, כדי להסתיר מההאנגלים את התוכניות להעלאת היהודים. חיה הייתה המקשרת בין חברי החווה שלה ואנשי עלייה ב'. היא עברה איתם לצרפת, לפריז ואחר כך למרסיי שם, קיבלה הכשרה כ "גדעונית", בקורס הגדעונים היחידי אליו גייסו אלחוטנים מהניצולים, ולא מא"י. אחרי לכידתה של האונייה "יציאת אירופה תשי"ז", אקסודוס, על ידי הבריטים וגירושה חזרה לצרפת ואחר כך לגרמניה, לא הרשו עוד הצרפתים לעלות מצרפת לישראל.

האונייה שנבחרה להחליף את הפלגת אקסודוס ולהעלות מעפילים ארצה הייתה "אף על פי כן" תפקידה של חיה להפעיל את מכשירי הקשר והמורס. כאשר התקרבה האנייה לחופי ישראל, תפסו אותה הבריטים על פי איתות שקיבלו ממרגלת בריטית שהושתלה על ידי הבריטים באותה הפלגה. ברגע שנתפסה האנייה, התערבבו אנשי עליה ב' בין העולים על מנת שלא להיתפס בתפקידם. הבריטים גרשו את העולים למחנות בקפריסין, ולאחר מספר שבועות עברה חיה לעתלית, ולאחר כחודש, שוחררה למחנה עולים ליד חיפה, ומשם הצטרפה לחברי ההכשרה שלה מאנגליה, שהקימו את קיבוץ כפר הנשיא. בכפר הנשיא שהתה כשלוש שנים. היא עבדה בעבודת חוץ בקיבוץ אפיקים, ושם פגשה את סבי. הם נישאו בחודש מאי 1950, תקופת הצנע בארץ, בדירת חדר וחצי של קרובי משפחה בחיפה. לאחר החתונה הם חיו כשנה בקיבוץ כפר הנשיא לאחר מכן עברו לחיפה למשך שנה. אחר כך התיישבו בקיבוץ אפיקים שבעמק הירדן. נולדו להם 7 ילדים.

​

בתחילה עבדה חיה  בקיבוץ בגן הילדים וגם ב"גן בית" שהיה חלקה חקלאית לגידול ירקות עבור חברי הקיבוץ. לאחר זמן לא רב, עברה לעבוד באקונומיה (מרכז המזון הקיבוצי), שם עבדה מספר שנים במחלבה המקומית ובאספקת מוצרי החלב לחדר האוכל של הקיבוץ. כשהוקם הכלבו של הקיבוץ, עברה חיה לעבוד בו וגם שם ניהלה את מחלקת הירקות ומוצרי החלב וכן השתלבה במחלקת ההלבשה.

​

חיה נפטרה בשנת במאי 2000 ממחלה ממארת והיא בת 74. עד סמוך למותה, הקפידה חיה לצאת לעבוד- היא ראתה במקום עבודתה ובמתן שירות איכותי לחברי הקיבוץ ייעוד.